סרט החתונה של אמילי ודרור

נעשה באהבה על ידי האחיות

הבאת מפה סוף סוף

אני מביאה את מפת ביתי.

View Larger Map

החיים שלי בימי שני

כל שבועיים בדיוק בארבע ושלושים אחה"צ אני רואה אותו. חנוט בעניבה ססגונית, חטוב להתקנא, נמרץ כאילו לא חלפה לה מחצית יממה... אני בשעה הזו כבר סחטו ממני חצי לימון שופע והוא, רק מתחיל את הקונצרט באקורד גבוה ומרשים. הוא לא ירפה עד רבע לשמונה. בינתיים יחשיך לו העולם, יזרמו יותר ויותר מים אפילו בירדן, סוף סוף שלג בחרמון, הממשלה מתכנסת ומחירי הדלק מאמירים.  והוא בשלו - עירני לחלוטין חדור אמונה, נרגש כאילו הוא מעביר את מורשתו בפעם הראשונה. אפילו בהפסקת המחצית כיאה בכל איצטדיון לכדורגל המכבד את עצמו  לא עולה בדעתו להגניב איזה קפה מתוק, איזו עוגיה או ביסלי... או שהוא משוחח בעירנות מדהימה כאילו לא השתמש בלסתותיו מזה שעה וחצי או לחלופין, הוא מתקתק על המקלדת באיזו שקיקה בלתי מובנת.
במסגרת ההתלהבות המסחררת הוא מגלגל בלשונו ניבים חביבים, קריצות סרקסטיות ואמרי שפר. הוא אינו מניח לרגע: הסבלנות שלו מעוררת השתאות כאילו מעולם לא נאלץ להשיב על אותה שאלה בפעם העשרים ושלוש. הוא חוזר ומסביר ואז הוא מסתער על הנושא הבא כאילו הגענו לפסגת האוורסט. (יש אנשים שבחרו לבלות שם את ירח הדבש שלהם...)הוא פשוט מאוהב ברשת, בכתובות ה- www, בשרתי ה- html בכל צרוף אפשרי כמו RSS או pdf או השד יודע מה. לעתים נדמה שהוא התחתן עם גוגל, פייסבוק והבלוגים אבל גם ברוך השם עם אשתו. בקצב סלסה סוער הוא רוקד על המסך כאילו היה רחבת ריקודים לזוגות אוהבים. כמו זמר נערץ על בימת קיסריה הוא סוחף את קהל המאזינים עד שהוא מפיל אותם על ברכיהם וברגע המיוחל המעריצות הראשונות מתעלפות...
אז ביום שני אחה"צ קנו לי כרטיסים למופע - על חשבון ארגון המורים+תגמולים. אבל בתנאי שאתייצב בזמן, במקום - מרכז פסג"ה בירושלים, בשעה היעודה, מחומשת ביכולת הקשבה ושיתוף פעולה. ולא זו בלבד, אלא שבין שני לשני הוא גם מבקש להתכתב איתי, לשוחח איתי ולהתפלמס. לא, חס וחלילה,  על הא ועל דא, אלא רק בענין דברים ברומו של עולם  כמו bing ו-google trends ושאר ירקות. הפעם אמרת לי לכתוב פוסט בבלוג ולא ידעתי את נפשי, על מה לכתוב לכל הרוחות? אז הנה כתבתי פוסט על לא אחר מאשר על יגאל חמיש האחד והיחיד!