בכל יום א' ו-ד' בשבע בערב, בגשם, בסופה, או ביום חמסין לוהט, אני נכנסת במהומה רבה למכנסי הטייץ ושמה פעמי למתנ"ס בית הכרם.
הצג מפה גדולה יותר
מה גורם לחבורת נשים מקרית להתאסף אחרי יום עבודה, ריצות עם הילדים ושאר צרות החיים ל'שעת עינויים' בפיקודה של תמי? הרי שכל מה שנעשה מרגע זה ואילך יהיה בניגוד גמור לחוקי הטבע: על הרצפה מחכים לנו מזרונים דקים שאף לא אחד מכם היה בוחר למשכב. למרבה הפלא, בעוד רגע, אני אמצא את עצמי הפוכה עם ראשי כלפי מטה ומה שאראה תהיה חבורת מרצפות.... אח"כ יש סיכוי שארכע לעמידת שש כחתול מיילל או אשכב על הצד וארים במרץ את רגלי ישר לאויר ובהתאם לקצב ההרמה אתמכר לכאב שרירי הברך! לבסוף גם כשנתרווח על הגב ניאלץ לקום רק בעזרת שרירי הבטן, אם לימין ואם לשמאל, אם בקצב אחד ואם בקצב שלוש איטי. בכל מקרה העורף יאמר את דברו, הבטן תזעק מרה ואני אבקש את נפשי...
למתבונן מהצד נראה כי אנחנו מתפננות על הזזה קלילה של איבר או שנים. אבל לא, שישכב פעם על הצד וירים בזוית של 90 מעלות בדיוק רגל ישרה ואני רוצה לראות שאחרי שש הרמות או משהו הוא לא יתחיל לחוש שכל עצמותיו אומרות שירה (תהילים ל"ה י).
"ואחת ו...שתים ו...שלוש ואבע וחמש ושש ושבע ו... שמו...נה" מרעימה תמי המורה בקולה. אני מנסה לחשוב על דברים טובים. ולהפתעתי לאחר סדרת תרגילים על צדי הימני אני מגלה שיש גם צד שמאל: ושוב: "ואחת, ושתים... ורק ההפוגה הקלה שאחרי מאפשרת לאוזני לחזור למוסיקת הרקע שמתנגנת כל העת. לשמחתי מתרונן באוזני שיר הצועניה מתוך האופרה איל טרובדורו של ורדי. אני נזכרת בבצוע המענג של השיר המפורסם כהפתעה בין הסועדים בדיזנגוף סנטר. אחלה בצוע!
אבל הרגע המענג חולף לו ואנחנו עוברות לסדרת שרירי הבטן. אחת הבנות מנסה לנתח את ההופעה אתמול בתיאטרון ירושלים של ריטה.
ציפי מקטרת על המורה לספרות של הבן שלה שהנחיתה על כיתה ה 2 - עבודה בלתי סבירה על שירת רחל. ממירה למדתי עד כמה האמירו מחירי הדירות בשכונה בזמן האחרון עקב ניסיונה המר למצוא דירה קצת יותר גדולה. שלא לדבר על מצב גני הילדים שמידרדר קשות על פי הדיווח של חנה הגננת השכונתית. עם כל פיסת "ידע" אני מתקדמת בביטחה אל סיום תרגילי הבטן ורואה את האור בקצה המנהרה. עוד מאמץ קטן ועוד ספור משעשע ואנחנו בהרפיה. הללויה של הנדל מתנגן ברקע.
אז למה אתם שואלים? כי נהדר לצאת מהשגרה. כי נשים הם עם משתף מלא חמלה. כי תחושת ההישג היא עילאית. כי אני חוזרת הביתה מתודלקת אנרגיה ובריאות וממש לא אכפת לשטוף את הכלים.
הצג מפה גדולה יותר
מה גורם לחבורת נשים מקרית להתאסף אחרי יום עבודה, ריצות עם הילדים ושאר צרות החיים ל'שעת עינויים' בפיקודה של תמי? הרי שכל מה שנעשה מרגע זה ואילך יהיה בניגוד גמור לחוקי הטבע: על הרצפה מחכים לנו מזרונים דקים שאף לא אחד מכם היה בוחר למשכב. למרבה הפלא, בעוד רגע, אני אמצא את עצמי הפוכה עם ראשי כלפי מטה ומה שאראה תהיה חבורת מרצפות.... אח"כ יש סיכוי שארכע לעמידת שש כחתול מיילל או אשכב על הצד וארים במרץ את רגלי ישר לאויר ובהתאם לקצב ההרמה אתמכר לכאב שרירי הברך! לבסוף גם כשנתרווח על הגב ניאלץ לקום רק בעזרת שרירי הבטן, אם לימין ואם לשמאל, אם בקצב אחד ואם בקצב שלוש איטי. בכל מקרה העורף יאמר את דברו, הבטן תזעק מרה ואני אבקש את נפשי...
לכל זה קוראים פילאטיס. לפני חמש שנים אמרה לי המורה שלי לאירובי תעלי לקומה ב' לפילאטיס זה עולם אחר: "תשכחי מקפיצות, נשיפות, והעיקר", היא הוסיפה, "תשכחי מהזעה ומתחושת צמא תמידית. זאת התעמלות בריאותית בעומק השריר, המאזן האידיאלי בין גוף ונפש". חשבתי שפילאטיס זוהי תורה או דרך חיים, אך באופן מקרי גיליתי שהיה איש נחמד כזה שקראו לו ג'וזף פילאטיס שהמציא את כל מערך התרגילים הזה. הוא החל את דרכו בטיפול ברקדנים מקצועיים, אך עד מהרה התאים את מערך התרגילים לכל.
למתבונן מהצד נראה כי אנחנו מתפננות על הזזה קלילה של איבר או שנים. אבל לא, שישכב פעם על הצד וירים בזוית של 90 מעלות בדיוק רגל ישרה ואני רוצה לראות שאחרי שש הרמות או משהו הוא לא יתחיל לחוש שכל עצמותיו אומרות שירה (תהילים ל"ה י).
"ואחת ו...שתים ו...שלוש ואבע וחמש ושש ושבע ו... שמו...נה" מרעימה תמי המורה בקולה. אני מנסה לחשוב על דברים טובים. ולהפתעתי לאחר סדרת תרגילים על צדי הימני אני מגלה שיש גם צד שמאל: ושוב: "ואחת, ושתים... ורק ההפוגה הקלה שאחרי מאפשרת לאוזני לחזור למוסיקת הרקע שמתנגנת כל העת. לשמחתי מתרונן באוזני שיר הצועניה מתוך האופרה איל טרובדורו של ורדי. אני נזכרת בבצוע המענג של השיר המפורסם כהפתעה בין הסועדים בדיזנגוף סנטר. אחלה בצוע!
אבל הרגע המענג חולף לו ואנחנו עוברות לסדרת שרירי הבטן. אחת הבנות מנסה לנתח את ההופעה אתמול בתיאטרון ירושלים של ריטה.
ציפי מקטרת על המורה לספרות של הבן שלה שהנחיתה על כיתה ה 2 - עבודה בלתי סבירה על שירת רחל. ממירה למדתי עד כמה האמירו מחירי הדירות בשכונה בזמן האחרון עקב ניסיונה המר למצוא דירה קצת יותר גדולה. שלא לדבר על מצב גני הילדים שמידרדר קשות על פי הדיווח של חנה הגננת השכונתית. עם כל פיסת "ידע" אני מתקדמת בביטחה אל סיום תרגילי הבטן ורואה את האור בקצה המנהרה. עוד מאמץ קטן ועוד ספור משעשע ואנחנו בהרפיה. הללויה של הנדל מתנגן ברקע.
אז למה אתם שואלים? כי נהדר לצאת מהשגרה. כי נשים הם עם משתף מלא חמלה. כי תחושת ההישג היא עילאית. כי אני חוזרת הביתה מתודלקת אנרגיה ובריאות וממש לא אכפת לשטוף את הכלים.
יפה, תודה רבה!
השבמחק